זמן קריאה 34 דקות

מונטנגרו

הרכב: זוג +2 ילדים

מועד: אוגוסט 2024

משך הטיול: 25 יום

טיסה: לאור המצב הבטחוני מאז השבעה באוקטובר הזמנתי טיסות בארקיע ב- 8,904 שקלים לארבעה כרטיסים כולל תוספת 2 מזוודות של 20 קילו. משך הטיסה כ-2:30.

מאז שסגרתי את הטיסות שעות הטיסה הספיקו להשתנות וגם הטרמינלים( פעמיים) כך שהגעתי לטיסה עם ציפיות ברצפה, עם המון חששות מביטולים ודחיות בעקבות חוות הדעת השונות ברשת על ארקיע ועוד יותר בעקבות החיסולים שהיו באיראן ובלבנון לקראת מועד הטיסה בהלוך ושלא נדבר על החזור ב-25 באוגוסט כשסגרו את השמיים באותו בוקר, אבל ברגעי האמת הטיסה יצאה וחזרה די בדיוק מבחינת הזמנים והייתה נוחה ונעימה מבחינת צוות האוויר, שממש הופתעתי לטובה.

רכב: שכרנו את הרכב מישראלי מקומי בשם קוסטה ב-90 אירו ליום ליונדאי טוסון כולל ביטוח מקיף ובוסטרים לילדים. קודם כל הגעתי אליו מהמלצה ישירה ממישהו שטייל ונעזרתי בו לתכנון הטיול, כך שכבר הייתה לקוסטה עדיפות, אחרי זה גם קראתי הרבה חוות דעת של ישראלים שלקחו רכבים מהחברות הגדולות והמוכרות ותקעו להם ביטוח מאוד יקר בנוסף וגם בהשוואה שעומרי עשה לחברות אחרות לא יצא יקר בהרבה, נראה היה שווה ונכון לקחת מקוסטה. ניתן לשלם במזומן ובאשראי, בלי מקדמה או תפיסת מסגרת ביטחון באשראי. כשמגיעים לשדה יש אדם שממתין לך עם שלט, מלווה אותך לרכב שחונה בחוץ ותוך 10 דקות אתה כבר יוצא לדרך. בדיעבד, זה מרגיש לי ששילמנו מחיר יקר מדי לרכב ומאז שחזרנו עלו בי עוד יותר ספקות לגבי אותם פוסטים שמלכלכים על החברות הגדולות ומהללות את הספקים הקטנים המקומיים. בשורה התחתונה, תעשו את הבדיקה שלכם לגבי מחירי השכרת הרכב ואל תמהרו ללכת אחרי המלצות ברשת.

לינה: מי שמחפש לטייל במונטנגרו בצורה מקיפה- בצפון, בדרום, ממזרח וממערב לא יכול להישאר לטיול כוכב באזור אחד. אומנם מונטנגרו מדינה קטנה ולא מדברים על מרחקים גדולים, אבל אין שום סיבה להאריך ולהכביד בנסיעות יומיומיות ממקום לינה אחד, להתיש את הנהג ולקבל רק טעימות מהאזורים השונים, במיוחד כשחלק מהכבישים מפותלים ומצריכים בהתאם נהיגה איטית. אפרט על כל מלון שהיינו בו ומלונות שאני ממליצה בנוסף בהתאם לאזור שבו ביקרנו.

מונטנגרו לא הייתה ברשימת היעדים שלי בכלל, עומרי הציע שנגוון במקומות הטיול והציע אותה. אז התחלתי לקרוא ומצאתי אותה מאוד יפה עם טבע כמו שאנחנו אוהבים.

אני תמיד מחפשת לברוח מהארץ למרבית חודש אוגוסט ובעיקר לטיולים שמשלבים כמה מדינות שניתן לעבור ביניהן ברכב. לכן, במחשבה שנטייל במונטנגרו עם שילוב של מדינות כמו אלבניה/ סרביה ו/ או קרואטיה סגרתי את מסגרת הטיול ל-25 ימים, כאשר למונטנגרו שבועיים - שבועיים וחצי מספיקים, בכל זאת מדובר במדינה קטנה מארץ ישראל, מדינה בערך בגודל הנגב.

כשהתחלתי לבנות את הטיול לפי לינה ואטרקציות מצאתי שסרביה לא תיתן לי משהו שמונטנגרו לא תיתן, אולי אפילו פחות...שלאלבניה פחות מתאים לי להגיע בימים שכאלה כי מדובר במדינה מוסלמית וקרואטיה דורשת נסיעות ארוכות לחופים מדהימים ושתי שמורות טבע יפות - קרקא ופלטיביציה( שכבר ביקרנו בה בטיול משולב עם סלובניה).

מפה לשם, נשארתי עם 25 ימים במונטנגרו בטיול סופר נינוח וזורם שלפעמים הרגיש לי כמו בזבוז ימי חופש טובים על יעד שאפשר לראות בפחות זמן, אבל בסופו של דבר החלטנו לראות בזה חופשה פחות עמוסה שהתאימה עוד יותר כשגילינו אחרי כמה חודשים שאני גם בהריון.

מידע כללי על המדינה:

מונטנגרו היא רפובליקה יוגוסלבית לשעבר, השוכנת לחופו של הים האדריאטי וגובלת בקרואטיה, אלבניה, בוסניה-הרצגובינה וסרביה.

מונטנגרו היא מדינה קטנה, שדומה בגודלה לגודל הנגב (כ - 13,000 קמ"ר) שחיים בה כ - 600,00 תושבים. מחצית מהאוכלוסיה חיה בעיר הבירה פודגוריצה והשאר מפוזרים בערים ועיירות במדינה ובאזורים הכפריים.

מונטנגרו נוסדה בשנת 2006, עם היסטוריה של אלפי שנים. לפני שהפכה מונטנגרו למדינה עצמאית היא היתה חלק מיוגוסלביה, איחוד מדינות שנוצר אחרי מלחמת העולם הראשונה והתפרק למדינות נפרדות כמה עשורים אחר כך עם הקמתה של מדינת מונטנגרו המודרנית לפני פחות משלושה עשורים.

מאז הקמתה המדינה הצעירה מתפתחת ומתקדמת לכיוון אירופה המערבית, אך כרגע אזורים מסויימים במונטנגרו מרגישים כמו ישראל של שנות ה-90 ואף קודם.

את שמה קיבלה מונטנגרו מהאיטלקים ששלטו בחלקה במשך 350 שנים. הם ראו את היער השחור שעל הר לובצ'ן ועצי האורן השחורים הרבים וקראו למדינה - מדינת ההר השחור (מונטה - הר, נגרו - שחור).

במונטנגרו כותבים בכתב לטיני עם עיצורים נוספים:

Ž- מבטאים ז', כמו ז'רגון.

C – מבטאים צ, כמו צרפת.

Č – מבטאים צ', כמו צ'ילי.

J – מבטאים כמו י. לדוגמה המילה אגם יזרו

H – מבטאים כמו ח/כ (ברוב מהמקרים)

Ŝ - מבטאים כמו ש

מונטנגרו מתחלקת לשלושה אזורים, כל אחד מהם שונה באופן משמעותי מהאחר.

אזור צפון מונטנגרו : אזור של שני הפארקים הלאומיים - פארק דורמיטור ופארק ביוגרדסקה גורה כאשר הערים המרכזיות ללון בהן הן קולאשין וז'בליאק (וגם פלוז'ין למי שרוצה לבקר באגם פיבה). מאופיין בהרים גבוהים וטבע פראי. בתקופת האביב (בחודשים מאי - יוני), לפני החום הגדול של הקיץ הכל יהיה ירוק ויפה יותר ויהיו אפילו מקומות גבוהים שיהיו צבועים בשלג לבן.

אזור מזרח מונטנגרו : אזור פודגריצה עיר הבירה, האזור בו חיה מרבית האוכלוסיה של מונטנגרו.

אזור מערב מונטנגרו: אזור בו נמצאים הכפר נייגושי והפארק הלאומי לובצ'ן.

אזור דרום מערב מונטנגרו : רצועת חוף שנמצאת בחיבור של מונטנגרו עם הים האדריאטי שזכה לכינוי -הריביירה של מונטנגרו, אזור קוטור ובודווה, שם נמצאים חופי הים של מונטנגרו.

אזור דרום מזרח מונטנגרו: אזור הפארק הלאומי אגם סקאדר, אגם מקסים שהוא בית גידול למאות זנים של בעלי חיים וצמחיה שם ניתן ללון בעיירה וירפאזר ומי שייקח יותר צפון מזרחית יכול להגיע גם לאגם פלאב, הגבול עם אלבניה.

הפארקים הלאומיים של מונטנגרו

· דורמיטור (Durmitor )- השמורה נמצאת בצפון מונטנגרו, בה נמצא האגם השחור.

· ביוגרדסקה גורה (Biogradska Gora )- השמורה נמצאת בין מרכז מונטנגרו לצפון, בה נמצא אגם ביוגרד.

· לובצן (Lovcen) - נמצאת במערב מונטנגרו, באזור מפרץ קוטור

· אגם סקדאר (Skadar Lake) - נמצאת בדרום מונטנגרו, בקרבת הגבול עם אלבניה

· פרוקלטיה (Prokletije) - נמצאת בדרום מזרח מונטנגרו, זהו הפארק הכי פחות מוכר ומתוייר.

כמה פרטים כלליים שכדאי לדעת :

1. אין שגירות ישראלית במונטנגרו, על כל דבר, צריך לפנות לשגרירות בבלגרד, סרביה. לדאוג להביא תצלומי דרכונים ולשמור על הדרכונים היטב.

2. אומנם מונטנגרו לא כתובה ברישיון הבינלאומי(יוגוסלביה כן רשומה) ותקראו המון תגובות סותרות על אם צריך או לא צריך רישיון בינלאומי במונטנגרו ותצאו רק יותר מבולבלים, ההצעה שלי - ללכת על הבטוח ןבעלות הנמוכה של הוצאת רישיון בינלאומי כדאי תמיד שיהיה גם את זה בנוסף לפלסטיק לכל מקרה.

3. שדות התעופה קטנים. שדה התעופה בטיבאת קטן מאוד ובחלק הראשוני שלו גם אין ממש מספיק מקומות לשבת. אין בתוך השדה מקום לאכול מלבד מכונות שתיה קרה, שתיה חמה וחטיפים שיותר עובדות על אנשים מעובדות, אל תבנו עליהן ותביאו איתכם בקבוקי שתיה של חצי ליטר(לא ניתן להעביר בקבוקים גדולים מזה) ונשנושים ובטח שאל תבנו על קניות בדיוטי פרי. יש תחנת דלק בפניה שמאלהבשם hifa ממש מחוץ לשדה למי שרוצה לצאת לדרך עם טנק מלא ועוד.

4. בצפון לא מקבלים במרבית מקומות הלינה אשראי, עולה לא מעט עמלה למשוך מהכספומטים, אז עדיף לבוא עם מספיק מזומן.( המטבע הוא רק אירו).

5. במסעדות הם נוהגים לתת את הקבלה ישר אחרי שהגיעה ההזמנה, אפילו לפני שהגיע האוכל...אז הרבה פעמים תקבלו כמה קבלות שמתחברות לאחת או אחרי כמה קבלות, אחת שמתעדכנת בסוף( שתיה+ האוכל השונה+ קינוחים). השירות שלהם איטי מאוד בהשוואה למה שאנחנו רגילים, לא להגיע רעבים מדי 😜. האוכל בסדר, יש מקומות שהאוכל טוב מאוד ויש מקומות שהאוכל בסדר, בכל מקרה לא מדובר במטבח מונטנגרי, אלא יותר איטלקי/אמריקאי. טיפ כמו בארץ באזור ה-10 אחוזים.

6. הכבישים ברובם במצב טוב, כלומר ללא בורות ואפילו חדשים, אך מאוד מפותלים וצרים לשני רכבים ומאלצים נהגים לעצור בצד ולפנות לרכב שבא ממול. המהירות בהתאם לדרך ולמרות המרחקים הלא גדולים ממקום למקום הנסיעה איטית יחסית.

7. אין מצלמות בכבישים, אך אפשר לפגוש הרבה משטרה בצידי הדרך, בעיקר בדרום ובאזור פודגוריצה, עם לייזרים.

8. גם בקיץ יכול לרדת גשם, קרה לנו שהיינו צריכים לעצור בצד כי הגשם והברד היו כל כך חזקים שלא ראינו את הכביש. בצפון גם כשחם, עדיין נעים מהחום שבארץ( אין לחות והטמפ' יותר נמוכה), בדרום חם ולח.

טיול כוכב מאזור הפארק הלאומי של אגם סקאדר (Lake Skadar)

אגם סקאדר (skadaro jezero): האגם הגדול ביותר בחצי האי הבלקני . אגם ממוקם בעיירה וירפאזאר (virpazar) שם ניתן לקנות כרטיסים לשיט רב משתתפים או לשיט פרטי/ שייט של שעה, שעתיים ושלוש שעות. השייט ייקח אתכם לראות הרבה ציפורים ואולי אפילו ייזדמן לכם למצוא פרח לוטוס בין שושנות המים הרבות שיש באגם. האגם מתחלק בין מונטנגרו, בשטחה נמצאים שני שליש ממנו ואלבניה, בשטחה נמצא שליש מהאגם. שטח האגם משתנה בין הקיץ לחורף, מפלס המים של האגם משתנה לאורך חודשי השנה ובהתאם לכך גודלו, בין 370 ל- 530 קמ"ר, בחורף האגם מגיע לגובה של 9.8 מ' מעל פני הים ובקיץ גובהו צונח ל - 4.7 מ' מעל פני הים (אפשר לראות את הסימונים של גובה המים בחורף לעומת גובה המים בקיץ על העמודים השונים בנהר). באגם קיים מגוון ביולוגי של בעלי כנף ועופות מים, ביניהם קורמורן

שחפים, חסידות, נשרים, אנפות וציפורי טרף שונות.

האגם מוקף הרים ובקרבתו מגוון מנזרים, כרמים ויקבים המייצרים יין מקומי משובח ומומלץ לעצור, לבקר ולטעום למי שאוהב יין( אנחנו ויתרנו).

כשתגיעו לעיירה תקבלו הצפה של הצעות לסוגי השייט השונים, אני עשיתי את הבירורים שלי עוד מהארץ וסגרתי עם בחורה שהמליצו עליה בפורומים שונים שייט ב-40 אירו לשעה ועשר דקות לעשר בבוקר, שעה שנחשבת לטובה מבחינת מגוון הציפורים שראינו במים.

התמזל מזלנו לשוט עם בחור מקסים בשם דארקו שכל כך נהנו לשוט איתו, שכשבחרנו לעשות שייט נוסף יומיים אחרי, הפעם בשעות השקיעה, ביקשנו לשוט איתו שוב וגם לקחנו ממנו את מספר הטלפון שלו כדי להמליץ עליו ישירות לישראלים הבאים שיגיעו וזה תפס ממש, כל מי שלקח איתו מאז שהתחלנו להמליץ עליו אמר רק דברים טובים והמשיך להמליץ עליו. אפשר גם לבדוק איתו שיייט למטרת דייג. מספר הטלפון שלו להתכתבות באנגלית (מצויינת) או שיחת וואטסאפ דארקו 38269898299+

הסירה שלו ענקית, הוא דובר אנגלית טובה, היה חייכן, נעים ומקסים עם הילדים, הציע לנו לשים מוזיקה, אפשר לילדים להשיט את הסירה ובכלל נראה אוהד ישראלים. עיסוקו העיקרי הוא דייג, להשיט סירות זאת עבודת הקיץ שלו. ההמלצה לי לעשות שייט בשעות הערב כי האווירה הייתה מושלמת והצבעים...ידברו בעד עצמם. מי שיכול גם וגם, בבוקר כמובן מתאפשר לרדת למים ולראות מגוון ציפורים.

טיולים רגליים וטיולי אופניים באגם סקאדר: יש לעשות משניהם, אך אנחנו ויתרנו, העדפנו במזג האוויר הזה ליהנות מהשייט ודברים אחרים ולשמור על הטיולים הרגליים ואופניים לאזורים אחרים, בצפון.

נקודת תצפית Pavlova Strana Viewpoint : נקודת תצפית שאסור לפספס על אגם סקאדאר. במקום התצפית יש מסעדה נחמדה מאוד עם אוכל טעים מאוד במחירים טובים ( אנחנו אכלנו פיצה, סלט יווני ושניצלוני עוף). כדאי להגיע לתצפית מכיוון פודגוריצה ולא מכיוון וירפאזאר, כביש יותר סימפטי( מהמלצות של מקומיים וישראלים שפגשנו בדרך והסכימו עם מה שנאמר לנו על הדרך).

מערת ליפה (LIPA Cave): ניתן להגיע אליה מבודווה, מפודגוריצה וכמו שאנחנו הענו, גמסקאדאר. המערה לא גדולה, יפה ושווה גם לילדים. יש 5 סיורים מאורגנים במערה החל מ-10 עד 16:00 בהפרשים של שעה וחצי (ישנה רכבת שמסיעה את האנשים אל המערה. אין אפשרות לסייר לבד) . כדאי לבדוק באתר מתי שעות הביקור . בעונת התיירות יש יותר סיורים. ההדרכה באנגלית. כניסה בסביבות 10 יורו לאדם וזמן הביקור כשעה (עם הנסיעה למערה וממנה) . במערה קריר וכדאי להצטייד בבגד חם. בחנייה קונים כרטיסי כניסה ומשם גם יוצאת הרכבת למערה. שם אסור לצלם וידאו או סטילס עם פלאש.

המנזר המפואר( Manastir Ostrog) : מנזר השוכן בגובה של 900 מטרים מעל פני הים, בעמק נהר זטה במרכז מונטנגרו ומהווה הישג אדריכלי בגלל היותו חצוב על צלע הר ומשקיף לנוף. המנזר מהווה מקום חשוב לדת הנוצרית וישנם המאמינים כי למקום סגולות מרפא. אנחנו ויתרנו על הגעה לשם מחוסר עניין בנהיגה המיוחדת רק עבור זה, אבל המבנה נראה באמת מאוד מרשים.

מפלי הניאגרה במונטנגרו (Vodopad Nijagara): העונה הטובה ביותר לבקר במפלי הניאגרה היא באביב מיד לאחר הפשרת השלגים אז הזרימה הכי חזקה ומרשימה, החודשים האידיאליים הם מרץ או אפריל.

בעונת הקיץ, התקופה בה אנחנו הגענו, המפלים כבר מתייבשים ואין סיבה להגיע אליהם. בכל מקרה לא נראה לי שצריך להגיע עם ציפיות שאתם מגיעים למפלי הניאגרה של קנדה :). במקום יש גם מסעדה עם אותו שם. ( אנשים שטיילו בספטמבר - אוקטובר שוב נהנו מזרימה יפה אז כנראה שמספיר שיש מספיק גשמים).

קניון נהר המורצ’ה (Morača) :נהר המורצ’ה הוא נהר שחוצה את מונטנגרו ואורכו כ- 113 ק”מ. (צפונית למונטנגרו הוא מתחבר אל נהר הזאטה ומשם לאגם סקאדר). רוחב הנהר הינו עד 100 מטרים והוא איננו מתאים לרפטינג ושייט. את הנהר מלווה כביש צר ולא בטוח אשר חצוב בסלע ואף עובר במספר מנהרות. ניתן לעבור לצידו בנסיעה בין פודגוריצה לקולאשין, אנחנו לא מצאנו את נקודת התצפית על הקניון, אז רק צפינו עליו תוך כדי נסיעה.

קארטינג: בפודגוריצה כדאי לשלב ביקור במקום בשם karting center. הילדים שלנו עפו על זה וחזרנו לשם יום אחרי יום. נהיגה לבד רק מגיל 7. עלות 11 אירו לעשר דקות שיכולות להיגמר קודם אם סטיתם מהמסלול, 14 אירו למבוגרים ו-20 אירו לילדים צעירים מגיל 7 שיוצאים לנסיעה עם מדריך שלהם ברכב זוגי. בסוף מקבלים דף שמסכם את הביצועים שלכם לעומת אחרים וגם לעומת ביצועים קודמים שלכם.

סוג של גן חיות חביב בשם prihvatiliste i oporavak zivotinja crna gora: גן החיות נמצא באזור שנקרא Blizna podgorica במה שאנחנו קוראים לו בישראל "סוף העולם שמאלה", דרך שנראית מובילה לשום מקום סטייל מדבריות נבאדה או יוטה.

גן החיות ממוקם בדרך מפודגוריצה לקולאשין, לאורך הדרך יש שילוט ל-ZOO. המקום לא מטופח ומסודר, אבל בעשרה אירו לילד (פלוס 2 אירו לאוכל להאכלת החיות) הילדים שלנו מאוד נהנו. יש שם דובים, זאבים, נחשים, קופים, חמורים , סוסים, לאמות ועוד בגדרות וכלובים (מרווחים ) ותיישים ועיזים חופשיים (וגם חזירה אחת מגעילה במיוחד שמסתובבת חופשי) שכמעט את כולם אפשר להאכיל.

מקום הלינה שלנו בוירפאזאר: בתכנית המקורית היינו אמורים לישון שם שני לילות ולהמשיך ללינה בפודגוריצה ומשם לפלאב, אך מהסיבות שפירטתי קודם החלטנו להישאר שם ארבעה לילות ולעשות משם טיול כוכב לאזור פודגוריצה והסביבה כדי להמשיך ליהנות מהאגם ומה שהוא מציע.

בהתחלה התכנון היה שני לילות במלון המקורי שבחרנו, צימר עץ נחמד ומרווח בשם Ethno Lodge AB שממוקם כמה דקות נסיעה בודדות ממרכז העיירה בעלות של 250 אירו לשני הלילות לא כולל ארוחת בוקר (ארוחת בוקר מתאפשרת ב-8 אירו לאדם) ולשלב עוד שני לילות במלון שנראה מפנק עם בריכה וארוחת בוקר בשם De'Andros שעלה ללילה פי שניים מה- Ethno Lodge AB. בסוף החלטנו לקחת את כל ארבעת הלילות ב- Ethno Lodge AB, אבל מי שרוצה להתפנק ולא אכפת לו לשלם יותר, לגמרי מלון מומלץ, במרכז העיירה, חניה נוחה ועם בריכה על הגג. מי שמעדיף להוציא פחות על לינה, אז לפחות להגיע לאכול שם במסעדה (למטה ) ועוד יותר בזאת שעל הגג - אווירה כיפית, נוף נהדר לאגם ואוכל טעים ולא יקר.

הפארק הלאומי ביוגרדסקה גורה Biogradska gora National Park

הפארק הלאומי יער ואגם ביוגרסקה גורה( Biogradska Gora National Park) : הקטן מבין ארבעת הפארקים הלאומיים של מונטנגרו שממוקם בחלק הצפוני של מונטנגרו, בלב רכס הרי Bjelasica. הפארק מתפרס על שטח של 54 קמ"ר. בלבו של הפארק נמצא אגם ביוגראד (biogardsko jezero), אגם מדהים ביופיו, ששביל הליכה מקיף אותו (הליכה קלה לכל גיל של כ-3.3 קילומטרים).

עלות כניסה: כניסה אמורה לעות 4/5 אירו למבוגר או ילד מגיל 15, אך ההמלצה שלי, כפי שכבר כתבתי קודם היא לקנות כרטיס שנתי ב-13.5 אירו לאדם שמאפשר כניסה חופשית ובלתי מוגבלת לכל הפארקים (אנחנו חזרנו לאגם שלושה ימים רצופים). שימו לב שכשאתם עושים את הכרטיס מבקשים מכם דרכונים ולא סתם. בפעמיים מתוך השלוש פעמים שהגענו לשמורה ביקשו גם דרכונים על מנת לוודא שהכרטיס אכן שלנו.

שביל הליכה מסביב לאגם: שביל הליכה מישורי של כ-3.3 קילומטרים כאשר חלקו של השביל עשוי מעץ וצמחייה מיוחדת וחלקו שביל לא סלול מלא בשורשי עצים ופינות ישיבה של ספסלים ושולחנות עץ המשקיפים לחלקים שונים באגם. השביל בבסך הכל נח להליכה לאנשים שאין להם מגבלת הליכה, אין עליות וירידות, הוא די מישורי וברובו הגדול מוצל, אך לא נגיש לכסאות גלגלים ועגלות.

אטרקציות נוספות באגם: בשמורה ישנם מסלולי הליכה נוספים של עשרות קילומטרים, אך כולם מסלולי הליכה למיטיבי לכת משום שהם דורשים עליות וירידות.

מגיעים עם רכב עד האגם, שם יש לשכת מידע למבקרים בה ניתן לקנות מפה בעלות של 2 אירו של האזור וסימון השבילים וגם אפשר לשכור קיאק לשעה ב-5 אירו או סירת משוטים לשעה ב-10 אירו. אל תצפו לעזרה בכניסה וביציאה מהסירה או הקייאק או לאיזה מקום מתוקתק. יש משהו כמו שלוש סירות קייאק ושלוש סירות גדולות יותר. אתם מקבלים חליפות הצלה ומשוטים בלשכת המידע ויוצאים לדרך.

אין באזור האגם מרחבי דשא לעשות פיניק או לתת לילדים לשחק, אבל הילדים שלי עדיין נהנו מאוד לשחק שם עם אקדחי NERF ולמצוא מכסה בין הגזעים השונים.

אגם פשיצ'ה (Pešića Lake) : ירידה לאגם בשם חזרה במסלול מעגל מצידו השני. הירידה והעלייה אמנם לא ארוכות מדי, אבל בהחלט תלולות (כמה מאות מטרים) ודורשות מאמץ ולכן, לצערי, אנחנו ויתרנו על המסלול הזה. ניתן להגיע לתצפית על האגם בטיול ג'יפים או כל רכב שטח או במסלול הליכה מפסגת רכבל קולאשין 1600. אני חושבת שזה מסלול שהיינו מאוד נהנים ממנו, גם בעליות.

רכבל קולאשין 1600 (‪Ski Centar Kolasin 1600‬): רכבל חדש שנפתח בשנת 2019 שמגיע לפסגת ההר שמתפקד כאתר סקי. יש למעלה מסלולי הליכה שונים ולמטה גלישה באבוב ללא מים ומסעדה. כל כיוון לוקח 7 דקות ועולה 8 אירו למבוגר ו-5 לילד (איתי בן ה-5.5 היה חינמי). נכון להיום המקום למעלה לא מפותח בכלל מלבד מסלולי הליכה(אין אפילו שירותים), מאמינה שעוד כמה שנים כבר יהיו שם אטרקציות שונות, מסעדה וכו'. בחרנו לא לעשות שם מסלולים. מי שמגיע עם ג'יפים או רכב שטח אחר בעצם מגיע לאותה פסגה ויכול לעצור בדרך בתצפית ל- Pešića Lake ולכפר האקולוגי.

העיר קולאשין (Kolašin): עיירת סקי מנומנמת שמכילה כמה בתי קפה וסופרים, מלונות והרבה מאוד מלונו בהתהוות. מסוג המקומות שיהיה מאוד מעניין לראות את ההתפתחות שלו עוד 10 שנים מהיום. לפי הכתבות השונות בחורף הוא מקום חי יותר. קשה לתאר אותו כרגע ככזה.

טיולי ג'יפים ורייזרים בקולאשין: יש כמה חברות שמוציאות ותמחורים שונים לכל אחד מהם, אבל זה באזור ה-220-250 אירו לג'יפ(למשהו באזור ה-4 שעות) ו-60 לרייזר זוגי כאשר הרייזרים חייבים לצאת גם עם מדריך שגם הרייזר שלו עולה 60 אירו והוא יכול לקחת איתו נוסע נוסף למשפחות או קבוצות אי זוגיות. יש כל מיני הצעות של ספקים שונים עוד מישראלים בארץ, אבל אפשר פשוט לסגור את זה במקום בלשכת התיירות בכניסה לקולאשין. אטרקציה לא זולה במיוחד. התלבטנו אם לעשות ובאיזה הרכב. עמית לא הראה התלהבות, לגבי החלטנו ללכת על בטוח ושלא אעשה והשארנו את זה כאופציה ליום האחרון, בבוקר עמית עדיין לא זרם אז השארנו את זה לשלב יותר מאוחר ביום ואז מזג האוויר החליט בשבילנו- באזור 14:00 התחילו רעמים, ברקים, גשם מטורף וברד ברמה שבשלב מסויים יחד עם נסיעה בתוך ענן וכמות הגשם והברד שירדו לא ראינו את הכביש ונאלצנו יחד עם עוד מכוניות לעצור בצד עד שיירגע טיפה.

פארק החבלים Avanturisticki Park Kolasin (בסמוך למלון ביאנקה): 7 אירו לילד למשך שעה וחצי כאשר יש שלוש רמות מסלול- צהוב/ כחול / אדום. כמו שאר האטרקציות במונטנגרו, גם זאת הרגישה עדיין חובבנית. שני ילדים צעירים שמפעילים את זה. הבחורה בקושי דוברת אנגלית, קצת חסרת סבלנות ועניין בעבודה שלה. מבחינתה היה שהילדים ילבשו בעצמם את החליפה והיא די מקווה שכבר הייתם בפארק חבלים כדי שתדעו גם איך לשמור על הבטיחות שלכם לאורך המסלול והיא לא תצטרך להסביר...כשהיה צורך בעזרה באחד השלבים הבחור בא כמו קופיף, טיפס על הכל בזריזות, לא מאובטח( קשור) וסידר את זה.

הבנים שלי התחילו שניהם במסלול הצהוב שהיה סופר פשוט וקל לעמית וקל לאיתי. לאיתי לא הייתה לנו אפשרות למסלול נוסף, אז איתי חזר ועשה את המסלול הצהוב פעמייים, אך עמית כבר עבר למסלול הכחול ואת רובו עבר באומץ רב ואת חלקו רק באומץ:). ממליצה מי שמגיע לפארק החבלים לשלב גם ארוחה במלון ביאנקה.

טיפ קטן של מטיילת ותיקה שקיבלתי פעם ממדריך טיולים ותיק ממני:), בכל מקום לינה יוקרתי באזור שאנחנו מטיילים, אם לא נלון בו, נגיע לשתות בו קפה ועוגה או אפילו לאכול. הטיפ הזה מוכיח את עצמו כל פעם מחדש.

התפריט בביאנקה היה לא יקר בכלל, גילינו שיש שם מסעדת בר גם מאחורה עם תפריט נחמד של המבורגרים, טורטיות, סלטים וקינוחים במחירים די דומים למה שראינו אפילו במסעדת המלון שלנו.

קניון מרטביצה (Mrtvica Canyon): קניון שנמצא דרומית לקולאשין (יכול להיות בדרך מסקאדר או פודגוריצה לקולאשין). ההגעה אליו והחניה לא מסודרים וברורים מספיק. לאחר גשר העץ שחוצים יש משמאל שלט בכתב יד שמורה על חניה, נוסעים שם בשביל ומיד עם הירידה רואים מצד ימין אזור דשא מישורי עליו חונות מכוניות ושלט בכתב יד שהחניה בתשלום. לא היה אף אחד שיגבה וברור היה שזה משהו פרטי שמישהו החליט לגבות עליו.

ירדנו לקניון, שם ניסינו להבין איפה מתחיל המסלול, קבוצת איטלקים ששהו שם אמרו לנו לחזור לאזור החניה ושם ללכת בשביל לא שביל שמוביל למסלול שבהמשך מסומן בעיגול אדום ולבן. הבנו מהבחור שמדובר במסלול שיש בו עליות וירידות, אבל החלטנו להתחיל ומקסימום לעשות אחורה פנה (בגלל ההריון שלי). המסלול די מהר התחיל בעליה תלולה שהחלטתי לעלות, אך לאחר כעשר דקות הליכה הגענו למקום שכבר אמרנו שלא ניקח סיכון שאחליק ואקבל מכה וחזרנו על אותה דרך ואפילו את העליה הראשונה עשיתי בירידה בישיבה כדי לא ליפול בטעות. בגדול זה לא נראה מסלול קשה למשפחה מטיילת ממוצעת שהיינו נמנעים ממנו אם לא ההריון.

החלטנו לחזור לקניון עצמו, עשינו הליכה קלה על האבנים והסלעים לאזור מוצל יחסית מתחת לגשר הולכי רגל, חלצנו נעליים, חלקנו ירדו לבגד ים וטבלנו במים הקפואים שעם הזמן התרגלנו אליהם. בילינו שם כשעה במשחק באבנים במים, השפרצות וטבע.

סיפור קטן ומצחיק לסיום הביקור שלנו שם, כשהגענו לרכב, ניגש אלינו בחור צעיר ומודיע לנו שהחניה בתשלום, בעלי שאל כמה וכשענה 3 אירו, אמר שאתן לו. ראיתי את הפרצוף המרוצה שלו ואיך הוא מכניס את הכסף לארנק האישי שלו בכיס והחלטתי להלחיץ אותו קצת וביקשתי קבלה. אמר שאין לו, אמרתי ששילמתי, אז אני מצפה לקבלה. הצביע על השלט שיכול היה לכתוב אותו עמית בן הכמעט 10 שלי ואמרתי לו שגם אני יכולה לכתוב שלט כזה ואז בעלי חזר וביקש קבלה, הילדון נבהל והחליט להחזיר לנו את 3 האירו שלנו והתחפף משם.

קצת לפני שסיימנו את הביקור השמשי שלנו שם כבר שמענו רעמים הולכים ומתקרבים, אך השמיים נשארו בהירים ומטעים מאוד... אחרי חמש דקות נסיעה התחילו רוחות כאילו אנחנו באוקטובר בשיא שלכת סתווית ואז הגיעה נסיעה בתוך ענן, גשם שהלך והתחזק וברד מטורף שהגענו למצב שאנחנו לא רואים את הכביש!!!

עצרנו בדרך למשהו כמו רבע שעה, יחד עם עוד מכוניות נוספות עד שהמצב נרגע קצת וחזרנו לנסיעה בגשם שהמשיך כמה שעות, אבל לא במצב מסכן חיים.

מקום הלינה שלנו בקולאשין: כחלק מהשינויים שעשיתי בתחילת המסלול, יצא לנו ללון בקולאשין ארבעה לילות. תחילה היו לנו שני לילות במלון Dream House ושני לילות במלון דירות בשם modern mountain kolasin. בעקבות גל חום שהיה במונטנגרו כשבועיים לפני שהגענו החלטתי לקחת את כל ארבעת הלילות ב- Dream House בו יש מזגן. בדיעבד, קצת הצטערתי שלא לקחתי את הדירה ב- modern mountain II . הדירה נראתה מרווחת ומושלמת עבורנו וה- Dream House אומנם מלון נחמד, נקי, צוות אדיב, מסעדה נחמדה(ארוחות הילדים שוות מאוד, שאר התפריט נחמד, אבל לא וואו), ארוחת בוקר נדיבה(לפי תפריט, אך ניתן להזמין מה שרוצים ממנו וללא הגבלה), אך החדר שקיבלנו קטן ממה שחשבתי שנקבל, דופלקס שהקומה הראשונה שלו הוא אזור השינה שלנו והחלק העליון אזור השינה של הילדים, ללא אזור ישיבה נח של ספות ושולחן, מה שיוצר מצב שכל זמן שאנחנו בחדר אנחנו שוכבים במיטה והילדים רוב הזמן איתנו במיטה, אין להם שולחן נח ללמוד קצת(אמא שלהם בכל זאת מורה), לצייר או אפילו לאכול בחדר. בנוסף, זרם המים במקלחת הוא מבחינתי, ברמת הטפטוף.

ובגדול, אנחנו משפחה שאוהבת לבשל לעצמנו, אנחנו אוהבים את הביקןר בסופרים המקומיים והארוחות המשותפות, זה גם יוצא יותר כלכלי. אז בכל זאת ביקרנו בסופר, יותר במדפים של החטיפים והשוקולדים:) ונבשל לעצמנו במקומות הלינה הבאים.

הפארק הלאומי דורמיטור - Durmitor

הפארק הלאומי דורמיטור (Durmitor) : הפארק נמצא בצפון מונטנגרו. רוב שטחו של הפארק הוא רמה גבוהה ושטוחה בגובה 1,500 מטר, שכמה קניונים עמוקים חורצים אותה והרים מקיפים אותה. הפסגה הגבוהה ביותר היא באבוטוב קוק (Babotov kuk) שגובהה 2522 מטר. הנוף הקארסטי שנמצא באזור שמורת דורמיטור יוצר טבע פראי . בפארק יש גם כמה קניונים גדולים, ביניהם קניון נהר טארה, שהוא הקניון העמוק ביותר באירופה. עלות הכניסה לשמורה למי שלא עשה כרטיס שנתי הינה 5 יורו.

המסלול המרכזי והקל ביותר בשמורה הוא מסביב לאגם השחור(crno jezero) (אין צורך להקיף את האגם כולו כדי להנות מהיופי שלו). ההגעה אל האגם ממגרש החניה היא בדרך הליכה נוחה ונגישה של כעשר דקות בין דוכנים שונים שמוכרים ריבות(קנינו ומאוד טעימות), פטריות ופירות יער(קנינו...זול מהארץ, אבל לא זול יחסית למונטנגרו) או כחצי שעה הליכה ממרכז העיירה ז’בליאק (jablijak).

לפני דרך ההליכה הנוחה יש כניסה לחניה בתשלום שאותנו קצת הרתיחה... 3 אירו לשעה. אפילו לא חניה מסודרת, חניה לאורך הכביש... החלטנו לחזור אחורה, לחנות במלון SOA וללכת עוד כרבע שעה יותר לכיוון.

האגם למעשה מורכב משני אגמים מחוברים שבקיץ ניתן לעבור גם ביניהם והוא ניזון מנחלים ומהפשרות שלגים, מוקף הרים ויערות ירוקים המשתקפים על מימיו הכחולים המרהיבים ובקיץ ניתן לשחות במי האגם, אך המים קרים מאוד גם באוגוסט. למי שטייל במערב קנדה, בהרי הרוקי הקנדיים, האגם השחור מאוד דומה לאגמים שם בצבע המים והעצים המקיפים אותו.

ההליכה שמקיפה את האגם נמשכת שעתיים ויותר. ההליכה לא במסלול מסודר, הליכה בדרך לא נגישה של שורשי עצים ואבנים וגם עליות וירידות. ההליכה היא לא רק למטיבי לכת, אבל יכולה להיות טיפה מאתגרת למבוגרים וילדים צעירים מאוד. אפשר לחזור על הדרך שבאתם בכל שלב ואפשר גם לחתוך באזור מפגש שני האגמים ולחזור שם. צבע המים בחלק הקטן יותר של האגם מדהים.

במקום יש ספסלים לשבת ולצפות באגם וגם מסעדה נחמדה ועמוסה(המסעדה עם השירות הכי מהיר שקיבלנו במונטנגרו כי שם יש להם מוטיבציה להביא עוד לקוחות). הזמנו שם כמה מנות קלות כמו שתיה, צ'יפס, תפוחי אדמה,סלט וקינוחים שהיו טעימות, אבל יש שם גם מנות דג ובשר.

אגם השטן (Vrazje Jezero /Devil’s Lake) : אגם רב-עונתי בגובה 1,410 ואחד מ- 18 האגמים הקרחוניים הידועים בדורמיטור, אך הוא לא עולה כניסה. האגם נמצא על הדרך בין קולאשין לז'בליאק , על כביש R 18. האגם מוקף שדות ירוקים עצומים שבתקופת הקיץ קצת מתייבשים והופכים את המקום לקצת פחות יפה. האגם עדיין שומר על צבעו היפה והמיוחד- כחול כהה עמוק במרכז ותכלת בקצוות. קראתי שיש איזו אגדה מקומית שמספרת על סוס עם כנפיים שהיה יוצא מהאגם בלילות ויורק אש ולכן המים חמימים יחסית לאגמים אחרים באיזור. זה לגמרי מקום לעשות בו פיקניק, להביא לילדים כדור, עפיפונים ומשחקי ספורט שונים. יש שם מרחבים כיפים שלא ראיתי בהרבה מקומות במונטנגרו, אך אני בטוחה שבאביב המקום יותר מרשים, כשהדשא עוד ירוק.

מפלי סקאקאביקה ( Waterfall Skakavica): המפל נמצא בקניון נבידיו שנחשב למרשים על כביש P5. ניתן לטייל בקניון עצמו או לצאת למסלול קליל של 5-10 דקות על המפל. הדרך לאגם מלאה מפלונים ובריכות צלולות, המים קרים בטירוף. לצערנו כשאנחנו ביקרנו שם באוגוסט, כבר לא היה מפל לבקר בו, רק בריכות קטנות ואזורים ללכת בהם בקניון עצמו. זה מקום שניתן להגיע אליו, כמו למפלי הניאגרה, באביב בלבד. לאוהבי האתגרים בקניון נבידיו (Nevidio canion) הוא אזור לעשות בו קניונינג די מאתגר ממה שאני קראתי.

אגם סוסיקו (Susicko Jezero): גם הוא יבש בתקופה הזאת של השנה.

טיול ג'יפים בשמורת דורמיטור: יש כל מיני חברות שלוקחות תיירים לטיול מסוג זה, וכדאי פשוט לבדוק מה מתאים לכם ביותר מבחינת המחיר/ הלו"ז / מזג האוויר. שם עמית עדיין לא השתחרר וזרם עם לעשות ג'יפ או טרקטורון. חברים שלנו מהבית עשו שם ב-60 לטרקטורון זוגי ׁ(רכב ATV).

העיירה ז'בליאק (Žabljak) : עיירת המטיילים השוכנת בתוך הפארק הלאומי דורמיטור והינה יעד שאסור לכם לפספס! בעיירה תמצאו מלונות פאר, לצד מלונות מטיילים זולים, מרכזי מידע למטיילים (שימושי מאוד), מסעדות מקומיות ומגוון אטרקציות, כגון רפטינג, רכיבה על אופניים ועוד. העיירה מתאימה לביקור בקיץ, עבור מטיילים המחפשים מסלולים בטבע. העיירה שוכנת בגובה 1,450 מטר ובחורף פועל כאן אתר סקי. רוב המבקרים מגיעים דווקא באביב ובסתיו, כאשר מזג האוויר נחשב טוב יותר.

תצפית מהר קורבאק( Curevac): כל מה שקראתי על מסלול ההליכה הזה לפני, לא שיקף את המסלול עצמו- המסלול לא כזה קצר, לא כזה קליל והתצפית בסוף גם לא כזאת יפה ומתגמלת...ברור שזה סובייקטיבי, אבל בעין שראתה הרבה תצפיות יפות בחייה, המסלול לא היה שווה אותה בכלל.

למי שבכל זאת רוצה להגיע ולראות בעיניו או ליהנות ממסלול טיפוס על הר בדרך סלעית- נווטו אל: Parking Curevac. הנסיעה לשם לא רצינית, במקום יש מסעדה קטנה ועמדה של אדם שמציגים בפניו את כרטיס הכניסה לפארקים או משלמים לו ויוצאים לדרך במה שנראה כמו עליה ראשונה ואחרונה(לפי אנשים ששאלתי בתחילת המסלול ומה שכתוב היה בתיאור של אנשים) היא בעצם פחות או יותר אופי הדרך בהמשך המסלול ,הדרך לא מוצלת ובעליה מתמדת. כל ירידה קטנה היא לצורך עליה ושוב, הנוף בסוף על נהר טארה לא היה כזה מרשים.

מסלול הליכה TARA SPRINGS PARKS: לצערנו, זהו ממסלול הליכה שנשמע מקסים, קצרצר, מוצל ומותאם לילדים, אך לא הגענו אליו בגלל החסימה של כביש P4. מקולאשין זה הראה שזה אחרי החסימה ואז חשבתי שמקסימום נגיע אחרי זה מז'בליאק ולז'בליאק זה הראה שזה אחרי החסימה בדרך לקולאשין...בקיצור, נראה שזה בחלק שחסום כרגע בגלל עבודות בכביש. אומרים שהדרך נפתחת למעבר מכוניות בין 12:00 ל-14:00, אך לא יודעת אם זה עדיין מאפשר גישה למסלול ואם בכלל בטיחותי לנסיעה. המסלול ליד נהר עם שני גשרים , במקום יש גם בית קפה וגן שעשועים וניתן להמשיך כרבע שעה למסלול יותר מאתגר - 600 מטר לכיוון בעלייה וירידה חדות שמביא לגשר תלוי ליד מנזר Premćanski Most .

נהר הטארה (Tara) הקניון שהוא יוצר הוא העמוק באירופה, והשני אחרי הגראנד קניון בארה"ב, אורך הקניון שיוצר נהר טארה 82 קילומטרים וגובה הקירות 1,300 מטר.

האזור כולו למרכז פעיל מאוד של שיט רפטינג. לאורך הכביש לכיוון העיירה ז'בליאק (Zabljak) יש כמה תחנות מהן מורידים אנשי הרפטינג את הסירות המתנפחות אל המים. בסוף הקיץ, לפחות באזורים שממזרח לז'בליאק, הזרימה אינה מהירה וחזקה, אבל לנו זאת הייתה זרימה מספיקה עם הילדים.

גשר הטארה ( Đurđevića/Tara bridge): גשר מרשים שעובר מעל נהר הטארה. אפשר לעשות אומגה zip line ואפשר סתם להתענג מהנוף על כוס קפה באחד מבתי הקפה באזור.

הגשר עצמו יפה באורך של 365 מטר, גובה של 172 מטר מעל בסיס הנהר, ובנוי מ-5 קשתות בטון. הגשר היה בין השנים 1937-1940 תחת שילטון ממלכת יוגסלביה.

בזמן הקמתו, הוא היה גשר קשתות הבטון הגדול ביותר באירופה ששימש לתנועת כלי רכב. במלחמת העולם השנייה, מרבית שטח מונטנגרו כולל קניון נהר הטארה עבר לשליטת איטליה, בעקבות פלישת הגרמנים ליוגוסלביה, באפריל 1941.

בשנת 1942 הכוחות האיטלקים תפסו את השליטה על הגשר. כתגובה להשתלטות האיטלקית על הגשר, מפלגת פשיטה יוגוסלבית פוצצה את הקשת המרכזית בעזרת אחד מהמהנדסים. ההתקפה קטעה את המעבר היחידי על קניון הטארה, שעצר את ההתקדמות האיטלקית. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946 הגשר תוקן.

אומגה משני עברי נהר הטארה (zip line): יש כמה מקומות לעשות בהם אומגות באורכים שונים- לאורך ולרוחב הנהר. אומגה הכי ארוכה שיש עלתה לנו 25 אירו לאדם, לאירופאים שפגשנו שם אמרו 40 ואז הם הורידו להם ל-35 אירו. כלומר, יש מקום למיקוח על המחיר. לעומרי ולאיתי היה תכנון לעשות אומגה ביום הראפטינג, אבל חזרו רעבים ועייפים, אז החלטנו לחזור למחרת בבוקר ולמחרת בבוקר קיבלו רגליים קרות ולא חזרנו:), אחר כך עשינו כבר בפיבה, במקום יפה יותר ומפחיד פחות.

שייט ראפטינג בנהר הטארה – חווית הראפטינג בנהר הטארה מתאימה לכל הגילאים כמעט. הנהר לא סוער מאוד אפילו בתחילת האביב והמים בצבע ירוק יפה. המפעילים חביבים ביותר ומיומנים. השייט אורך בערך שעתיים פלוס זמן נסיעה בג'יפ הלוך וחזור. מי הנהר קרים גם בקיץ. יהיו מקומות שתצטרכו לצאת מהסירה ויהיו מקומות שתוכלו לבחור אם לקפוץ. המיקום יוצא מגשר TARA.

אנחנו לקחנו עם החברה הזאת:

עלה לנו 150 אירו לעומרי ולשני הבנים. אני נמנעתי מלעשות בגלל ההריון. הם חזרו מרוצים מאוד מהמדריך והראפטינג עצמו. ניתן לעשות ראפטינג גם בפלוז'ין, באזור סוער יותר של הטארה, שם זה כולל גם ארוחת בוקר וצהריים ומשתלם מאוד כלכלית (אפשר להיעזר בניקולה לסגור את הראפטינג) או בגבול עם בוסניה.

אגם Zminico שנמצא ב- Etno selo Zminica: אגם יפה עם מסעדה וחיות ליד, מקום שבו ישנו שלושה מתוך חמשת הלילות שלנו בז'בליאק. המקום נמצא כ-20 דקות נסיעה מז'בליאק מקסים לילדים, חיות כמו סוסים, טווסים, אווזים ועיזים מסתובבות חופשי( ברמה שסוס מופיע לך פתאום בדלת החדר). יש במקום אגם נחמד בו ניתן לעשות קיאק וגם להקיף אותו בטיול קליל של קילומטר וחצי ומסעדה שלמרות שישנו במקום, לא יצא לנו לאכול בה, אבל היא הביאה הרבה מבקרים אליה. משפחות עם ילדים צעירים שלא ישנים שם בהחלט צריכים לפחות לבקר שם.

ז'בליאק (Žabljak) : העיירה ז'בליאק שהיא פחות מנומנמת מקולאשין הרגישה מתויירת מאוד בקיץ, אפשר היה להרגיש את זה בסניף הסופר המרכזי וגם במסעדות שמסביבו. בחורף זוהי עיירת סקי וספורט אתגרי, אבל לא תמצאו בה חנויות מזכרות ולא כל מה שאתם רגילים למצוא בעיירות התיירות הפופלאריות. היא נקודת מוצא טובה לטיול בשמורת הדורמיטור.

המלצה למסעדות: אכלנו ב- ORO'S והיה לנו נחמד, את המסעדה ב- HOTEL SOA אהבנו הרבה יותר וחזרנו לאכול בה שוב. תפריט מספיק מגוון ואוכל מצויין. ביקרנו גם במסעדה באגם השחוק שהייתה טובה מאוד ובמסעדת IZVOR שלא ממש מצאנו את עצמנו עם התפריט שהכיל הרבה מאוד חזיר ולא הרבה דברים אחרים.

רכבל סאבין קוק (Savin Kuk) : רכבל כיסאות שלוקח לפסגת הר שמשמש לסקי בחורף. ממנו ניתן לצפות בנופי השמורה. הרכבל בכיסאות זוגיים, לוקח לאט לתחנה בה מחליפים שוב לרכבל דומה. העליה כולה לוקחת 25 דקות ואנחנו החלטנו לוותר כי העליה נראה מלחיצה מדי וארוכה מדי לכיסאות סקי ולא רכבל סגור. עלות כרטיס 10 אירו למבוגר(כנראה שלילד המחיר מוזל יותר). על אותו עיקרון כמו בקולאשין 1600, גם כאן ניתן להגיע עם רכבי ה-ATV לפסגות שמגיעים ברכבל.

אגם סלנסקו( slansko jezero): אגם שאמור להיות יפה. יש כביש שעובר מעליו ויש בו כמה נקודות תצפית. לא הגענו אליו.

חוות הסוסים Etno selo katun :מקום שהומלץ לנו לרכיבת סוסים לילדים, אך כשהגענו לא היו סוסים פנויים לאותו יום ( בקיץ כדאי להזמין מראש) והחלטנו להמשיך בדרך שלנו לפלוז'ין.

מקומות הלינה שלנו בז'בליאק: את חמשת הלילות שלנו בז'בליאק חילקתי לשני לילות במלון בשם NORTH STORY - Luxury Chalet - Apartments & rooms ב-190 אירו ללילה לחדר נעים, נקי במלון מקסים, במיקום נח, עם נוף יפה שיודע לארח. במלון בריכה קטנה(שהבנים שלי דווקא פחות אהבו בגלל המים הקרים וכמות הכלור) וג'קוזי שהילדים שלי אהבו הרבה יותר וגלידה (טעימה מאוד) זמינה כל היום. המחיר לחדר כלל ארוחת בוקר נחמדה, שאנחנו פחות התחברנו אליה מארוחת הבוקר ב-Dream House בקולאשין. המקום מתאים למשפחות, אבל הרבה יותר לזוגות.

את שלושת הלילות הנוספים עשינו במקום שהרבה יותר התאים לילדים ולנו ב- Etno Selo Zminica. כפי שכתבתי כבר קודם(אפשר לראות תמונות של המקום בתיאור המקום), המקום נמצא כ-20 דקות נסיעה מז'בליאק מקסים לילדים, חיות כמו סוסים, טווסים, אווזים ועיזים מסתובבות חופשי( ברמה שסוס מופיע לך פתאום בדלת החדר). יש במקום אגם נחמד בו ניתן לעשות קיאק וגם להקיף אותו בטיול קליל של קילומטר וחצי ומסעדה שלמרות שישנו במקום לא אכלנו שם. שלושת הלילות עלה עלו לנו 518 אירו , לא כולל ארוחת בוקר. יש אפשרות לשלם 5 אירו לאדם לארוחת בוקר (ילדים צעירים לא משלמים), אבל אחרי ביקור בבוקר הראשון החלטנו שלא בא לנו לאכול שם ועברנו לארוחות בוקר של קורנפלקס בחדר/ כריכים של ריבות ואבוקדו שהצלחתי למצוא באחד מסניפי הסופר.

החדר מרווח, יש אזור סלון לישיבה למטה ואזור שינה למטה. זרם מים טוב למקלחת וסוג של מטבחון שלא ממש עוזר להוציא משם איזושהי ארוחה. מקום עם פוטנציאל אדיר שלא מומש, שירות חדרים שלא קיים ואינטרנט על גבול הלא עובד, אבל האווירה עבדה לנו מאוד.

פלוז'ין- אגם פיבה ( Pluzine, Piva lake)

הדרך לפיבה, פלוז'ין (Piva Pluzine) על הדרך הנופית- כביש P 14: כביש נופי עם תצפיות יפות, כשעתיים נסיעה עם עצירות לצילומים שמביא גם לפלוז'ין. הנסיעה יפה מאוד בחלקה (מזכירה לי מאוד את סקוטלנד), אך מאתגרת מבחינת נהיגה כמו כל מונטנגרו- כביש דו סיטרי צר, מפותל מאוד ולסירוגין נסיעה בגובה, לצד תהום. באחת התחנות בהן עשינו עצירה להצטלם יצא מהרכב עובד השמורה ושאל אם יש לנו כרטיס של השמורה. הצגנו בפניו את הכרטיס ואז הבנתי שהכביש הזה הוא הגרוסגלוקנר וה- קאונרטל (כבישי נוף מוכרים באוסטריה) של מונטנגרו וכמה כיף שאנחנו עושים אותו לכיוון אחד בלבד.

הנוף שמתגלה בהגעה לאגם פיבה הוא וואו ואני יכולה להבין את כל המחמאות שקראתי על האזור, צבע המים, הנוף והשקט שיש כאן קסומים.

אגם פיבה(Pivsko jezero/ Piva lake): כמו שאמרתי, הנסיעה לפיבה דרך מעבר ההרים Seldo. אגם פיבה ממוקם בחלק הצפון מערבי של מונטנגרו ליד הגבול עם בוסניה והרצגובינה . אזור זה מוקף בהרים, ואגם קסום לא טבעי במרכזו. העיירה הקטנה פלוז'ין ממוקמת על שפתו.

אגם פיבה הוא מעשה ידי אדם ונוצר לאחר שהנהר עלה על גדותיו מספר פעמים ויצר הצפות המסכנות את תושבי האיזור כולו ולכן היה צורך בסכר. סכר נהר הפיבה ליצירת כוח הידרוולוגי הוקם בשנת 1975 וגובהו 220 מטרים. האגם עצמו עמוק במקומות מסוימים יותר מ -200 מטרים, ואורכו 45 קילומטרים. הגובה הוא 675 מ' מעל פני הים,

למרות שהוא מעשה ידי אדם, האגם מלא בדגים, בימי הקיץ ניתן לשחות באגם בחוף ים של אבנים שלא נעים בכלל ללכת עליהן.

שייט בסירת מנוע באגם פיבה: ביום שהגענו כבר קיבלנו את המספר של ניקולה(שמשיט סירות באגם פיבה וגם מקשר לאטרקציות נוספות באזור האגם כמו טרקטורונים וראפטינג) שהסתבר שכבר היה שמור אצלי מהמלצות קודמות וקבענו לשייט שיצא ב-17:00. עלות השייט היא 20 אירו למבוגר, 10 אירו לילד וחינם לילד מתחת לגיל 7. השייט הוא לא איש כמו שהיה לנו בסקאדר, אבל היה נחמד מאוד. משפחה ישראלית שהכרנו במקום הלינה האחרון שלנו בז'בליאק הצטרפה אלינו לשייט וגם זוג הונגרי ושתי גרמניות. ניקולה נחמד מאוד, הנעים לנו את הזמן עם מוזיקה טובה, שתייה(גם אלכוהול) וחטיפים. עשינו עצירה אחת לטיפוס נחמד במערה ממנה אפשר לתצפת על האגם וגם לקפוץ למים. השייט יוצא מאזור המסעדה שבחוף האגם צמוד למקום הלינה שלנו. ממה שהבנתי הוא בדרך כלל עוצר בעוד אזור שניתן לקפוץ בו במים, אבל זרם עם דרישת הקהל שכבר רצה לקפוץ שם. הסירה יכולה להכיל כ-15 איש ומשך השייט שעה וחצי. מספר הטלפון שלו לשיחת טלפון בווואטסאפ ניקולה: 38269750360+

בסוף השייט בילינו עוד בחוף האגם ולאחר מכן הלכנו לאכול במסעדה מקומית עם אוכל נחמד וזול (מקום סופר פשוט) עם תאורה לא משהו בשם KA&MI.

יום למחרת קמנו ליום חם שהשאיר אותנו בחדר אחרי ארוחת בוקר של אבוקדו, טונה וקורנפלקס. יותר מאוחר בעידוד משפחה מקסימה שהכרנו בטיול המשכנו לעשות זיפ ליין.

מאחר והטיול שלנו בקצב אחר, לא מיהרתי לסגור שום ספק מראש וידעתי שנסתדר.

אומגה /זיפ ליין באגם פיבה: אי אפשר לפספס את אזור האומגה בהגעה לפלוז'ין. האומגה הזאת נראתה הרבה פחות מפחידה לנו מזאת שבגשר טארה ועם נוף הרבה יותר יפה שחוצה מעל האגם. האומגה בפיבה בנויה משני מקטעים- חלק ראשון יוצא ממש בכניסה לפלוז'ין, מהמסעדה ליד תחנת הדלק מעל לאגם להר שממול והחלק השני שלו מחזיר מההר חזרה לצד השני(לא הצד ממנו מתחילים).

עומרי רצה לעשות זיפ ליין לראשונה בטארה (וגם איתי שזרם איתו), אך קיבל רגליים קרות ...בפיבה החליט שהוא יכול לעמוד בזה ועמד בזה...וגם איתי!

אני נמנעתי בעיקר בגלל ההריון, אבל לא חושבת שהייתי זורמת עם זה באופן כללי ועמית קיבל את האומץ רק כשראה אותם עושים, אבל בא בלי נעליים וזה ככה התמסמס.

אני חושבת שהנוף לעשות בו את הזיפ ליין יותר שווה מעל אגם פיבה, אבל זה שבטארה מאתגר יותר את אלה שמחפשים אנדרנלין. ילדים צעירים כמו איתי יוצאים רק בליווי מדריך.

עלות 30 אירו למבוגר/ ילד.

פלוז'ין (Pluzine): הנסיעה לפלוז'ין יפיפייה, לאורך הכביש תמצאו תצפיות נוף מדהימות הצופות למפרץ ההולך ונעלם ככל שעולים בגובה. בסמוך לעיירת Nikšić ישנה תצפית יפיפייה על אגם מלח מלאכותי, אגם סלאנו, עם איים קטנים לאורכו. האגם נוצר בשנת 1950 לתפעול תחנת הכוח המקומית. נמצא בחלקה המערבי של Nikšić. פלוז'ין למעשה זאת העיירה הקטנה ביותר במונטנגרו הנמצאת בצפון מערב המדינה, מוקפת רכסי הרים ירוקים, דרכה זורם מאגר המים המלאכותי הגבוה ביותר בעולם הנקרא אגם פיבה. האגם נוצר בעקבות בניית סכר עצום על נהר הפיבה אותו אי אפשר לפספס בנסיעה בדרך לגבול הבוסני.

נסיעה לגבול הבוסני וחזרה: עשינו חלק מהדרך שמאוד יפה. בגדול אמורים לעבור מספר גשרים, 56 מנהרות וסכר ענק לייצור חשמל. הגענו לסכר, הראנו לילדים וחזרנו חזרה. מרבית המנהרות קצרות ויפות, אך ההבדלים בכניסה וביציאה מהן קצת משגעים את העיניים.

טרקטורונים בפלוז'ין: אני חושבת שאת טיול הטרקטורונים שווה לעשות במקום עליה ברכבלים בקולאשין או בז'בליאק, אבל למי שכמונו התמהמה ולא היה בטוח שהוא רוצה לעשות את זה (יותר עמית שלא זרם), יש לו הזדמנות לעשות את זה בפלוז'ין.

עלות 60 אירו לטרקטורון שמתאים לזוג ויש מדריך שמתלווה (שעליו לא משלמים!) והוא יכול להרכיב מישהו נוסף איתו (עמית רכב איתו ולכן לא עלה לנו). אני שוב נמנעתי מזה בגלל ההריון וכנראה שהייתי נכנסת ללחץ מהנסיעה כי הם נסעו בהתחלה ממש על הכביש הצר שעולה בגובה לצד מכוניות רגילות...עד שאמא מהמשפחה שהצטרפה אלינו עצרה אותו ואמרה שהנסיעה בכביש הזה לא מתאימה מבחינה בטיחותית וגם עשו את הנסיעה בכביש הזה באוטו ואין פה שום חידוש ואז הוא לקח אותם לנסיעה בטבע.

חייבת לומר שבהמשך הטיול קראתי שקרה לאנשים אותו הדבר בדיוק גם בנסיעה על הטרקטורונים בז'בליאק, אז כדאי לעשות תיאום ציפיות עם המדריכים לגבי איפה בדיוק רוכבים. טיפ נוסף שעומרי למד במהלך הרכיבה שעדיף שהילד יישב לפני ההורה ולא מאחוריו, הילדים פחות יציבים בהחזקה מאחורה וגם פחות נהנים כי בעצם נחסמת להם כל הנסיעה על ידי המבוגר ולכן העביר את איתי קדימה וזה שינה לשניהם את כל החוויה. עומרי הרגיש יותר בטוח באחיזה של איתי ואיתי חווה את הנסיעה אחרת לגמרי.

אחרי הרכיבה הצטרפתי לחבורה והלכנו לארוחת ערב במסעדה מצויינת ומומלצת בשם "Etno Restoran Socica", במרחק הליכה קצר ממקום הלינה שלנו. האוכל והאווירה במסעדה היו מצויינים. מסעדה בסגנון אחר לגמרי מזאת של יום קודם, ברמה של מסעדת פועלים לעומת מסעדת גורמה.

באותו ערב נפרדנו מהמשפחה שהכרנו בז'בליאק ומפלוז'ין ובבוקר למחרת יצאנו לכיוון קוטור כשאני מלאת חששות מהחום שנקבל שם אחרי השלווה של הצפון.

ראפטינג בפלוז'ין: הראפטינג בפלוז'ין נעשה גם הוא על נהר טארה, רק שנעשה באזור יותר סוער יחסית לאזור גשר טארה וכלולות במחיר 60 האירו גם ארוחת בוקר וארוחת צהריים. עומרי והבנים כבר עשו את הראפטינג בגשר טארה ככה שלא עשו את זה, אבל משפחה ישראלית שהתחברנו איתה ועשתה את זה מאוד נהנתה ובהחלט אם היינו יודעים על ההצעה שכוללת בתוכה גם ארוחת בוקר וצהריים והזמינות שיש לעשות את זה בפלוז'ין, הם היו עושים את זה שם.

מקום הלינה שלנו בפלוז'ין: Bungalow Holiday שממוקם ממש מול אגם פיבה היה מושלם מכל הבחינות. הוא לא מפואר, אך מאוד מרווח ומסודר היטב- חדר דו קומתי עם שלוש מיטות בחלק העליון ומיטה זוגית בחדר התחתון. בחדר התחתון יש מטבחון קטן, שניתן להכין בו ארוחות בוקר מבחינת האבזור שלו וגם פינת אכילה נוחה לאכול, מזגן שקירר נהדר את החדר במהלך היום כשהיה חם, שולחן אוכל לפיקניק בחוץ, שטח דשא עם טרמפולינה ומשחקים נוספים ומיקום ששווה הכל.

ממשיכים לקוטור...

אחרי נסיעה של כשעתיים וחצי הגענו לקוטור, נסיעה פשוטה מבחינת נהיגה, כבישים לא מסוכנים, דו סטריים באמת ולא חד סטרי שהפך לדו סטרי וגם נסיעה לאורך המפרץ. מצאנו את הדירה שלנו די מהר והרגשנו את החום כבר ביציאה מהאוטו ואחרי זה ממרפסת החדר שהשקיפה לנוף מאוד יפה. החלטנו שאנחנו מחכים לשעות הערב כדי לצאת לעיר העתיקה והסתפקנו בארוחת צהריים של עניים- אורז שנשאר לי לבשל מתחילת הטיול בסקאדאר.

הילדים חיסלו את האורז כאילו הכנתי להם פסטה בשמנת ונהנו מהאינטרנט בדירה עד שהחלטנו לצאת לעיר העתיקה.

מפרץ קוטור Kotor

מפרץ קוטור הוא מפרץ מפותל בים האדריאטי בדרום-מערב מונטנגרו. המפרץ מוקף ברכסי הרים לא גבוהים שמכוסים צמחייה. העיר העתיקה של קוטור היא עיר מבוצרת עם חומה גבוהה ורחבה. כשעוברים בשער המרכזי נכנסים למבוך של רחובות צרים, סמטאות של בתי אבן וכיכרות רחבות עם הרבה בתי קפה ומסעדות.

העיר העתיקה של קוטור: יצאנו ברגל, מרחק של פחות מ-10 דקות מהדירה והיה לנו חם ומעיק, סמטאות העיר הצרות היו בלי אוויר, כן, העיר מאוד רומנטית ונחמדה לערב אחד ובמיוחד לזוג, אבל עבורנו, בעיקר בגלל חום, זה היה ערב אחד יותר מדי.

ישר הרגעתי את כולם שלמחרת נתקרר בעליה ברכבל להר לובצ'ן וקיוויתי בלב שנוכל להעביר שם יום שלם.

מצאנו את המסעדה הראשונה שנראתה לנו נחמדה מבחינת התפריט וישבנו לאכול, הייתה אחלה, קצת יותר יקרה מהמחירים בצפון, אבל לא משמעותית. לחנויות לא נכנסנו, זה לא מדבר אלינו.

בדרך חזרה מהעיר עברנו בסופר וקנינו מצרכים לארוחות הבוקר והערב שלנו בדירה כי הבנו שאנחנו מעדיפים לא לבקר יותר בעיר העתיקה ובטח לא לטפס כ- 1400 מדרגות שחלקן שבורות ובגבהים משתנים למצודת סאן ג'ובאני.

הגענו לדירה קצת מזיעים מהעליה מהעיר(מרחק לא גדול, אבל חתיכת עליה) וסיימנו את היום בהתחברות לנטפליקס בטלויזיה של הדירה.

יום למחרת קמנו ובקצב שהתרגלנו אליו בטיול, ה-9 בבוקר שעומרי אמר שנצא להר הפך בערך ל-11, אבל בידיעה שלפנינו יומיים גשומים- מעוננים, העדפתי לעלות ביום קצת מעונן מאשר לא לעלות בכלל.

רכבל קוטור (Kotor Cable car): רכבל סגור וממש חדש שלוקח כ-11 דקות לפסגה עם נוף למפרץ בעלות של 23 אירו למבוגר וילדים, נכון לאוגוסט 24, היו חינמים. מניחה שבהמשך עלות ילדים תהיה כמחצית מהסכום למבוגר.

שמחנו לעלות למעלה לקבל מזג אוויר נעים יותר מזה שהיה לנו ערב קודם בעיר העתיקה. מאמינה שאם לא היה לנו מעונן, גם היינו זוכים לנוף יותר מרשים של המפרץ, אך מעבר לזה, לא התלהבתי ממה שהיה למקום להציע. יש מסעדה ונסיעה על מגלשות הרים (8 אירו למבוגר/ ילד לנסיעה אחת שמחזירה אתכם חזרה למעלה על מסילה). אני ויתרתי בגלל ההריון, אבל עומרי אמר שהן לא כאלה שוות בהשוואה לאלה שעשינו באוסטריה או בגרמניה, לא מבחינת המהירות ולא מבחינת האורך וזה שעמית חזר לעשות את זה בפעם השניה לבד עם איתי(וגם רצה פעם שלישית) אומר שזה היה נחמד, אבל באמת לא כזה אקסטרימי גם בעיניו.

המסעדה הייתה קצת יקרה יחסית למונטנגרו, אבל לא בשמיים, האוכל והקינוחים בסדר והשירות ככה ככה.

את היום השלישי כבר העדפנו לעשות בדירה כיום מנוחה- הצטיידנו יום קודם במצרכים מהסופר, הנטפליקס כבר היה מחובר ומזג האוויר הגשום והרעמים והברקים שליוו אותו נתנו לנו הרגשה עוד יותר נעימה לקחת את יום החופש הזה(מזל שסיימתי את הכביסות ביומיים הראשונים).

מגדל קמפנה Kampana Tower – דבר ראשון שתרצו יהיה להצטלם ליד חומות מבצר קוטור הידוע ומגדל קמפנה. אם אתם לא ממהרים ויש לכם מזג אוויר טוב, כדאי שתטפסו במעלה מהדרגות אל חומות העיר העתיקה של קוטור.מדובר בעליה מתישה שממנה רואים היטב את מרחבי מפרץ קוטור, אז אפילו לא העליתי את זה כאופציה לאור החום המטורף שחווינו בקוטור ועוד בשעות הערב.

שייט למערה הכחולה והאי "גבירתנו של הסלעים" (Gospa od Skrpjela) : גוספה אוד שקרפיילה הוא האי המלאכותי היחיד בים האדריאטי הממוקם ממש מול הטיילת של פראסט שעל פי הסיפור נבנה על גבי סלע (שקרפייל), לאחר ששני ימאים ונציאנים מהעיר מצאו עליו ב-1452 תמונה של ישו ואמו מריה הבתולה. על פי האגדה, בכל פעם שחזרו ממסע מוצלח בים, הם הניחו במקום סלע גדול, וכך נוצר לבסוף האי עד שגודלו הגיע ל-300 דונם. האי נוצר על ידי אבנים גדולות אותן הביאו הימאים בסירות המפרש שלהם לפני מאות שנים. האגדה מספרת כי הימאים מפראסט מצאו במקום אייקון של האם הקדושה שהגיע מספינה טרופה והחליטו לבנות כנסייה במקום בשנת 1630. על האי אין עצים אלא רק הכנסייה שכיפתה צבועה בתכלת. אל האי מגיעים בשייט בסירה שלוקחת גם למערה הכחולה.מערה לא קטנה שלהיכנס אליה יכולות רק סירות קטנות (למרות שלא מדובר במערה קטנה או עם תקרה נמוכה ברגע שנכנסים אליה, שצבע המים שלה אמור להיות כחול.

אנחנו ויתרנו על זה כי הסירות שלוקחות לשם והקפיצות שבדרך לא מתאימות לאישה בהריון וגם בגדול, אנחנו לא אנשים של הפלגות בסירות קטנות בים הפתוח. הרבה ממליצים על אלכס, אבל בטוחה שיש עוד כמוהו.

מקום הלינה שלנו: ישנו בדירה בשם ב- Apartments Magic Sea View. הדירה הייתה טובה מאוד. מרווחת, מסודרת ומעוצבת מאוד יפה, מטבח מאובזר ונוח לבישול(הדירה כללה גם מדיח ומכונת כביסה), עם חניה, נוף יפה מאוד של המפרץ ממרפסת הדירה ובמיקום נוח וקרוב מאוד לעיר העתיקה. בעלת הדירה הייתה מקסימה, נעימה ומאוד זמינה לכל דבר. 3 לילות עלו לנו 662 אירו דרך בוקינג. החסרונות של הדירה היו זרם המים החלש, זה שעל האי במטבח היו שני כיסאות ולא ארבעה כיסאות שיאפשרו לנו לשבת לאכול כולנו יחד והעליה הלא נוחה כשחוזרים מהעיר העתיקה. קצרה, אך מתישה.

העיירה פראסט (perast) : במרחק רבע שעה נסיעה מקוטור נמצאת פראסט, עיירה בעלת לוק ונציאני,

ציורית, על קו המים שמשקיפה על שני איים מסקרנים במיוחד - סווטי ג'ורג'ה (גאורגיוס הקדוש) וגוספה אוד שקרפיילה (גברתנו של הסלעים) - אליהם ניתן להגיע באמצעות הפלגה קצרה מהמזח. בפראסט היה בית הספר הימי של מונטנגרו ובה הכשירו ימאים רבים. אפשר לטייל בעיר על הטיילת היפה, בין בתי האבן המפוארים.

הפארק הלאומי לובצ'ן-Lovćen National Park

שמורת לובצ'ן (Lovćen) :הר לובצ'ן הוא בעצם הר בגובה 1,749 מ' שניצב על הגבול בין הים ובין אדמת מונטנגרו כשבראש ההר נמצא המאוזולאום שנבנה לכבודו של המלך פטר השני (Petar Petrović Njegoš), שנולד בכפר נייגושי הסמוך והיה ממובילי מונטנגרו למדינה מודרנית ומתקדמת. הדרך להר לובצ'ן, יכולה להיעשות גם בנסיעה מקוטור וגם ברכבל (כמו שפירטתי תחת קוטור, אנחנו עלינו ברכבל ב-23 אירו למבוגר וילדים כרגע היו בחינם). כבר במהלך הנסיעה בכביש הסרפנטינות (25 עיקולי כביש) ניתן לראות נוף יפה לכל מפרץ קוטור.

מי שלא יעלה ברכבל מקוטור, עדיין יצטרכו לשלם פעמיים כדי לראות הכל. פעם אחת כדי לעלות עם הרכב אל החניון העליון ועוד 8 אירו למבוגר ו-4 לילד מגיל 7 כדי להיכנס אל חלל הקבר ואל שביל התצפית הפנורמית -תצפית של 360 מעלות.

מי שעולה ללובצ'ן ברכב יכול להגיע גם לכפר נייגושי ולטייל יותר בהר (הבנתי שיש שם פארק חבלים שלא יצא לי לראות), מי שמגיע ברכבל ורוצה להגיע למוזוליאום או לנייגושי יכול להיעזר בשירותי הסעות שיש למעלה על ההר. ויתרנו על נסיעה לנייגושי, אבל כן לקחנו הסעה למוזיליאום ולתצפית ב-30 אירו לשני הכיוונים. השירות מאוד נח. לוקחים את ההסעה במרחק של כמה דקות הליכה על פסגת הההר ומביאים לך מספר שאתה מתקשר אליו בוואטסאפ כשאתה מסיים ומגיעים לאסוף עד כ-10 דקות.

הכפר נייגושי (Njegusi) : אנחנו ויתרנו על הגעה לשם במיוחד. לעולים ברכב להר לובצ'ן ניתן להמשיך גם לכפר נייגושי, שם יש מסלול רגלי למטיילים המעוניינים לרדת את ההר, מתקן אומגה "Zipline Nigusi" לחובבי האקסטרים בעלות של 10 יורו בלבד ו‪Adventure Park Lovcen - פארק חבלים עם מתקני אומגות בדרגות שונות, השכרת אופניים, אזור לפיקניק ועוד..

הכפר נייגושי ,שנקרא על שמו של פטר פטרוביץ' נייגוש שאל קברו מגיעים לאחר 461 מדרגות, מתמחה בעישון מקומי של בשר וגבינות - אז מי שזה מדבר אליו יכול לעשות שם עצירה לנשנוש ולטעום פרשוטו. במקום מסעדה, יספרו לכם על שיטת העישון המסורתית ואולי תקבלו גם הצצה לאופן הייצור.

פורטו מונטנגרו (Porto Montenegro): מקום שבו נמצאות היאכטות של עשירי העולם. לא התאמצנו להגיע לשם.

בודווה (Budva)

העיר המרכזית לאורך רצועת החוף המונטנגרית, שהפכה למקום מאוד תיירותי, עמוסת תיירים בחודשי הקיץ. הטיילת שלאורך החוף. מלאה במסעדות, מקומות בילוי לשתות אלכוהול ואטרקציות שונות לילדים סטייל לונה פארק פתוח של דוכני משחק שונים, משחקי בבילון שונים, טרמפולינות, מכוניות מתנגשות ומתנפחים.

העיר העתיקה: לצד המסעדות והאטרקציות השונות לילדים אפשר למצוא גם דוכנים של גלידות, תירס חם (ארבעתנו הסכמנו שזה התירס הכי טעים שיצא לנו לאכול), ברד, סוכר מתוק ועוד. וגם חנויות לקנות מזכרות, שטויות לילדים ואביזרים שונים למים.

בודווה העתיקה בנויה על חצי אי ומוקפת חומה, דומה לקוטור ברחובות צרים וסמטאות ציוריות עמוסות בחנויות של מזכרות, מסעדות ביתיות, בתי קפה וחנויות בוטיק מעוצבות וגם הרבה יאכטות שוות במרינה מול סירות דייגים קטנות.

לנו הספיק ביקור אחד בעיר העתיקה, יכול להיות שאם היינו במלון ממש בעיר העתיקה, היינו מוצאים את עצמנו שם בעוד ערבים, אך מאחר והיינו במלון במרחק נסיעה של כ-10 דקות ואהבנו מאוד את מקטע הטיילת שלידנו שלא היה חסר שם כלום והיה הרבה פחות עמוס מהעיר העתיקה, לא הרגשנו צורך לחזור לשם במיוחד.

שייט בחופי בודווה: בשוטטות בטיילת בצ'יצ'י וגם טיילת העיר העתיקה נתקלנו בשייט לחופי בודווה בעלות 20 אירו למבוגר, 10 אירו לילד עד גיל 7 וחינם לילדים צעירים מ-7. השייט יוצא בשלוש שעות שונות במהלך היום- פעם אחת מוקדם בבוקר(אזור 8 וחצי) ופעמיים בשעות הצהריים(אזור 12 ואזור 14:30. ניתן לעלות עליו על טיילת חוף בצ'יצ'י פלאזה, לוקחים ימינה ביציאה ממלון ספלנדיד או על טיילת העיר העתיקה לצד היאכטות שחונות להן שם.

השייט נמשך כשעתיים וחצי כאשר מתחילים בתצפית מהמים על האי סבטי סטפן, לאחר מכן כחצי שעה טבילה במים נקיים ויפים לצד מערה(ניתן לקבל מצופים) ומשם ממשיכים ל- Ploče Beach, שם אפשר לרדת ולחזור בסירות מאוחרות יותר שעוברות לאיסוף משם. נראה היה שבחוף Ploče Beach יש מה לעשות- יש בריכה נחמדה, הרבה אנשים, מסיבות קצף, מוזיקה טובה ומסעדה, אבל אנחנו שנהנים מהפינוק בבריכה ובכלליות אין לנו סבלנות לטגן את עצמנו וגם פחות מתחברים להפלגה בים, החלטנו לא לרדת שם ולהמשיך בשייט עד לחתנת הירידה שלנו.

קזינו: בבודווה אפשר למצוא קזינו רבים- גדולים וקטנים. עומרי ביקר רק בקזינו במלון בו ישנו-

.Hotel splendid

עיירת החוף הרגועה בצ'יצ'י (Bečići): המלון בו ישנו היה לצד חוף בצ'יצ'י נמצא במרחק כ-4.5 ק"מ מהעיר העתיקה. הטיילת לאורך החוף מקסימה, יש רצועת חוף נוחה עם מקומות ישיבה על החוף, מסעדות, דוכנים, אטרקציות לילדים והרבה ספורט מים אתגרי לעשות,

חוף פלוצ'ה (Ploče Beach): חוף שהגענו אליו במסגרת שייט שיוצא מהעיר העתיקה או מבצ'יצי', אליו אפשר להגיע גם ברכב. במקום נערכות מסיבות קצף ויש בו גם בריכה מפנקת, בנוסף לחוף הים .

חוף יאז (Jaz) : חוף ימי עם ספורט ימי וחניה צמודה חינמית סמוך לבודווה. בו לא ביקרנו.

האי סבטי סטפן (SVETI STEFAN): אי בעל חוף ים פרטי שאומרים שעולה 100 יורו ליום להכנס אליו ומלון יוקרתי שהבנתי כי לא פעיל עכשיו בכלל. הרבה מחפשים להגיע לצלם אותו מנקודת תצפית, אנחנו קיבלנו עליו נקודת תצפית במסגרת השייט שפירטתי עליו.

מקום הלינה שלנו בבודווה: Splendid Conference & Spa Resort. כשתכננתי את הטיול שלנו התלבטתי אם גם להתחיל בכמה ימי פינוק בבודווה או רק לסיים, בסופו של דבר החלטתי שנסיים שם שישה לילות של פינוק. מבחינתי לבלות בבודווה יותר מלילה אחד במלון ללא בריכה או מרחב שמציע אטרקציות בגבולות המלון לא היה בא בחשבון. אנחנו לא אנשים של בטן -גב , של טיולים בקיץ וטיולים סטייל אילת, קפריסין או יוו. אנחנו אנשים של טבע, אגמים ומסלולי הליכה ואם כבר אנחנו מגיעים לאזור רביצה, נעשה את זה כמו שצריך.

אפשר לומר שיצאנו מהמלון בשביעות רצון של 10/10! היה לנו כל כך נעים וטוב במלון. החל מהשירות שלהם, קיבלנו את החדר בצ'ק אין כבר ב-12 בצהריים (ביום גשום שהגענו מקוטור הגשומה גם כן) ואיפשרו לנו להישאר בחדר ביום הצ'ק אאוט ( יום הטיסה ) ב-15:00.

המלון נעים ונקי, ארוחת הבוקר מגוונת עם סוגי ביצים, כולל הכנת חביתות לפי בקשה, גבינות, נקניקים, מאפים, ירקות, פירות, מתוקים ולחמים. חדר האוכל לא הרגיש עמוס מדי ברמה שלא היה איפה לשבת, הבריכות של המלון (כמה חיצוניות שחלקן מתחברות וחלקן לא) היו מרווחות ונקיות עם טמפ' מים נעימה מאוד, שתי הבריכות המקורות(אחת לזוגות ואחת למשפחות) היו גם כן גדולות ונעימות, שירות המסעדה של הבריכה היה נחמד עם אוכל טעים ואומנם יקר מבחוץ, אבל לא יקר מדי שלא אפשר להתפנק. בנוסף היו במלון מסעדות נוספות, אחת מהן יפנית שהייתה יקרה יחסית ובה לא אכלנו, חוף פרטי וחדר משחקים לילדים צעירים שהכיל הרבה מאוד משחקים נחמדים לילדים צעירים וגם לגילאים של עמית ואיתי.

החדר עצמו היה מאוד מרווח, חדר אמבטיה גדול עם מקלחון ואמבטיה עם זרם מים מצויין. קיבלנו חדר במיקום מאוד נח מבחינת גישה לבריכות החיציוניות, הבריכות הפנימיות וחדר האוכל.

עלה לנו 1760 אירו לשישה לילות כולל ארוחת הבוקר, אך לא כולל מיסי תייר וביטוח.

טעות שלקחתי בחשבון, אך עדיין עשיתי אותה, היא להחזיק את הרכב גם בשישה לילות ששהינו במלון. חששתי שנמצה את ה"בטן - גב" די מהר וגם לקחתי בחשבון את המרחק שלנו מהעיר העתיקה ורציתי שתהיה לנו אופציה לצאת לטייל מחוץ למלון או אפילו לצאת לאכול בקלות, לא חשבתי שכל כך נהנה מהשהייה בבריכות החיצוניות והפנימיות ושיש כל כך הרבה ל מסביב למלון מבחינת מקומות לאכול בחוץ ואטרקציות לילדים בטיילת. בסופו של דבר הרכב נח לו מיום הצ'ק אין עד יום הצ'ק אאוט, גם ביום שנסענו לעיר העתיקה לקחנו מונית מהמלון בעלות של 8 אירו לשם ו-6 אירו חזרה, כך שמי שמגיע רק לאזור הזה לגמרי יכול לוותר על הרכב ומי שמשלב, כמונו, יכול להחזיר את הרכב כשמגיע לדרום ולהיעזר במונית ביום הטיסה, זה הרבה יותר כלכלי.

כפי שציינתי בפירוט על רצועת חוף בצ'יצ'י, יש הרבה מה לעשות עם ילדים צעירים וגם מתבגרים באזור הטיילת ואין שום בהילות לשלם יותר משמעותית על מלון בעיר העתיקה.

המלצה על מקומות לאכול באזור המלון: ממש ביציאה מהמלון לטיילת, מימין לו יש מקום של שווארמה בלאפה ב-7 אירו מאוד מאוד טעימה וגם שמאלה מהמלון, במרחק הליכה של 10 דקות בערך המבורגרים וצ'יפס מאוד טעימים ולא יקרים. יש גם הבורגרים מאוד טעימים במסעדת Fat Boy במרחק הליכה לא גדול מהכניסה הראשית של המלון.

אוכל במונטנגרו: ברחבי מונטנגרו תמצאו מגוון מסעדות שונות- מסעדות פועלים פשוטות ומסעדות יותר מודרניות עם אוכל טעים. לא תמצאו מקדונלדס או רשתות מזון מוכרות( ראיתי איזו רשת המבורגרים אמריקאית באזור פודגוריצה שלא יצא לנו לאכול בה). בכל מסעדה שישבנו בדרך כלל הזמנו אוכל לא מקומי- המבורגרים, שניצלים, פיצות, ריזוטו, פסטה וגם דגים. איפה שאכלנו אוכל שהיה טעים במיוחד פירטתי לפי האזור עצמו.

בסופר קנינו בדרך כלל יותר חטיפים ואוכל להכנת ארוחות בוקר, פחות בישלנו הטיול, אך הפירות והירקות בסופרים השונים לא נראו לי אף פעם טוב כמו שבארץ או במדינות אחרו שטיילנו בהן. מונטנגרו לא יקרה מישראל, אך גם לא הייתי קוראת לה זולה. בחלק מהדברים - אם זה במסעדות ואם זה בסופר, המחירים לא רחוקים מהמחירים בארץ באופן משמעותי.

סיכום האטרקציות שעשינו והעלויות:

🛥 שיט בסירה פרטית באגם סקאדאר - 40 אירו לשעה ו-10 דק'.

דארקו - 38269898288+

🏎 קארטינג ליד פודגוריצה - 11 אירו לילד ו 14 אירו למבוגר ל-10 דקות נהיגה. לילד קטן מגיל 7 ניתן לעשות עם מדריך בעלות של 20 אירו

🚘 טרקטורונים בקולאשין - 60 אירו לזוג ומחוייבים לשלם גם על הטרקטורון של המדריך אז יוצא למעשה 120 אירו (ניתן שמישהו ירכב גם עם המדריך)

💫 מנוי לכל הפארקים - 13.5 אירו למבוגר וילדים לא משלמים. חוסך כסף וחוסך לעמוד בתור. שווה לעשות בפארק הראשון שמגיעים

🚠 רכבל בקולאשין - 8 אירו למבוגר ו -5 לילד מעל גיל 7.

2.5 אירו ל-3 סיבובים במגלשת אבובים (הם לא באמת עוקבים כמה סיבובים עשו ;) )

🛶 סירה ל-4 בביוגרדסקה גורה - 10 אירו לשעה

🛟 קיאק ליחיד או זוג - 5 אירו לשעה.

🚡 רכבל ב Savin Kuk -

10 אירו למבוגר. לא יודעים לגבי מחיר לילדים. החלטנו לא לעלות. זה 25 דק' כיוון ברכבל פתוח

🛶 ראפטינג בטארה - 60 למבוגר ו-45 לילד. התמקחנו איתם במקום.

🪝אומגה בטארה באורך 1 ק"מ - אחרי מיקוח הגענו ל 25 אירו לאדם.

🪝אומגה בפיבה - 30 אירו לאדם

🛥 שיט בפיבה - שעה וחצי שייט+ ביקור במערה נחמדה וקפיצה למים ל-10-15 דק' שחיה. 20 אירו לאדם. ילד עד גיל 7 בחינם.

🏎 טרקטורונים בפיבה - 60 אירו לטרקטורון. שעה וחצי . יציאה מה Bungalows Holiday Apartments. לוודא מראש שיוצאים לשטח והמסלול הוא לא רק על הכביש

🚠 רכבל בקוטור - 23 אירו למבוגר. עד סוף אוגוסט ילדים מתחת לגיל 12 בחינם.

🦼 מגלשת הרים Alpine Coaster - 8 אירו לאדם. לא מהיר ודי קצר. די אכזב בהשוואה למקומות אחרים כמו גרמניה או אוסטריה.

מקומות שרצינו ולא ביקרנו בהם:

אגם פלאב (Lake Plav) : הוא אולי אחד היעדים הכי פחות מתויירים בסביבה. זהו אגם גדול מאוד, קרחוני, כחול וצלול. בשל זה שהעיירה פלאב מכילה קהילה מוסלמית, החלטנו להימנע מביקור בה.

נסיעה לדוברובניק בקרואטיה: בתקופה הזו יש המון פקקים בגבולות אבל העירהאמורה להיות ממש יפה ומיוחדת.